את רוח'לה אני מכיר שנים. אני נשוי לה בעצם, ככה שזה דיי הגיוני. מה שלא ברור בסיפור הזה הוא שאנחנו זוג שבו דווקא האישה מחוברת לרכב הרבה יותר מהבעל (אני!) ככה שבכל מה שקשור לתחזוקת הרכב אני מטפל, ובכל מה שקשור בזה שהוא יראה יפה – היא. זה היה יכול להיות סיפור דיי רומנטי, בייחוד כי לדירה שקנינו יש חניה פרטית לצד הבית, אבל מסתבר שהשכנים נאים בעינינו, אבל הם כנראה עשו לנו עין הרע. חודש אחרי שנכנסו כבר פרצו לנו לרכב ומשלא הצליחו להתניע אותו פשוט לקחו את מה שאפשר והלכו משם. כבר למחרת אשתי (שתחיה) פקדה עלי לחפש חברה שמייצרת שערים...
מסתבר שבדומה לשערים אוטומטיים אותם ניתן למצוא בכניסה לחניות הקניונים, למשל, אפשר גם למצוא שערים להתקנה בפני חניה פרטית של בית צמוד קרקע, או אפילו של חניה תת קרקעית לבנין דירות משותף. הבעיה היא, כמובן, שהם נראים נורא. ישנם שערים מאלומיניום ויש שערים מברזל ממש אבל כך או כך (מרחפים, מתרוממים, גולשים הצידה או אפילו מתקפלים) הם כולם מכוערים כמו הלילה. ולא שלי מפריע, אבל רוח'לה היא אישה וכמי שחיו חשובים לו החלטתי שקודם להתקנת השער המדובר אני אעשה מחקרון שוק קטן לחפש לי שער כניסה חשמלי ויפה.
אז שערים חשמליים מעוצבים דווקא מצאתי, אבל הגילוי האמיתי היה שהם בכלל לא יקרים והם לא מתפשרים על הבטיחות והעמידות של השער. עברתי על כמה דוגמאות של שערי עץ מלא, שערי רשת וזכוכית ואפילו שער כניסה זז עם גדר חיה (שבבסיסו אדניות). הטריק הוא שלכל השערים ההלו יש שלדת פלדה קשיחה, מנוח חזק ומערכת זיהוי מתוחכמת שמאפשרת רק לבעלי הנכס את הגישה למערכת ההפעלה שגוללת בפניך את השער בקלות.
יום אחרי ניסיון גניבת הרכב וכמה אלפי שקלים אחרי ובכניסה למעוננו הדל עומד מחסום חניה מפואר שעשוי מאלון וברזל מפורזל (תמיד הייתה לי חיבה לחוות שרואים במערבונים), סוג של אלמנט שמושך את העין ועם זאת מבהיר לפורץ הפוטנציאלי שאפילו אם היה איכשהו מטפס מעל השער, לצאת עם הרכב או הטלוויזיה הוא לא יוכל. כל יום בחזרה מהעבודה אני עושה עם אימא את השיחה היומית ונאלץ לסיים איתה בהגיעי לשער, כי הרי עכשיו צריך לחייג אליו בשביל שיפתח. ואולי בהתחלה אימא לא אהבה את זה שניתקתי אותה בשביל לחייג לשער, אבל היי, אני קאובוי עכשיו, לא?
משה תבור
